הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עליאן מוניר ואח' - פסקדין

פסק דין

עסקינן בתביעת שיבוב, שיסודה בנזק שנגרם לרכב פרטי מ.ר. 9194235 (להלן- "הרכב"), נהוג על-ידי מר מאיר אקשטיין (להלן- "נהג הרכב"), שבוטח אצל הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן- "התובעת"), בתאונת דרכים מיום 24.9.2003 (להלן- "התאונה") בין הרכב לבין אוטובוס מ.ר. 8342701, נהוג על-ידי הנתבע 1, מר עליאן מוניר (להלן- "נהג האוטובוס"), בתקופת עבודתו אצל הנתבעת 2, אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן- "אגד"), בעלת האוטובוס.

נהג הרכב הגיש תביעה בסך של 4,000 ₪ כנגד אגד בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב (ת.ק. 1388/04), בגין נזקיו עקב התאונה. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 21.4.2004, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, לפיו תשלם אגד לנהג הרכב סכום של 1,500 ₪.

ביום 8.4.2007 הגישה התובעת את התביעה שבפניי כנגד אגד ונהג האוטובוס, אשר מצדם הגישו הודעת צד שלישי כנגד נהג הרכב.

טענות הצדדים:

התובעת טוענת, כי עת נסע נהג הרכב בשדרות הרצל בירושלים בנתיב שמאלי לצורך ביצוע פנייה שמאלה, התפרץ לפתע נהג האוטובוס למסלול נסיעתו, תוך ביצוע סטייה מנתיבו, בחוסר זהירות ומבלי ששם ליבו לדרך, פגע ברכב והסב לו נזק, אשר הוערך על-ידי שמאי מוסמך בסכום של כ-3,067 ₪ בתוספת מע"מ (סה"כ 3,620 ₪).

בהתאם לחבותה על-פי פוליסת הביטוח, פיצתה התובעת את מבוטחה, נהג הרכב, בגין הנזקים שנגרמו לרכבו: סך של 2,310 ₪ שהם הנזקים הישירים על-פי דו"ח שמאי, בקיזוז השתתפות עצמית וכינון, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך של 175 ₪, ובסה"כ 2,485 ₪.

התובעת טוענת, כי עם תשלום תגמולי הביטוח למבוטחה, עברו זכויותיו של נהג הרכב כלפי האחראים לתאונה ולנזקיו לידי התובעת, הבאה בנעליו על-פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

הנתבעים טוענים, כי דין התביעה להימחק או להידחות על הסף, הואיל ונהג הרכב תבע את נזקיו, לרבות נזקים ישירים לרכב, בבית המשפט לתביעות קטנות ואף ניתן שם פסק דין בפשרה החל על הנזקים הישירים. לטענת הנתבעים, אין לתובעת עילת תביעה בתביעת השיבוב, שכן דינה כדין מבוטחה, וכי בתוקף זאת היא כבר פוצתה על נזקיה בבית המשפט לתביעות קטנות. לפיכך, עליה לתבוע ממבוטחה השבת כספים.

ביחס לשאלת האחריות לתאונה, טוענים הנתבעים כי הרכב הוא שסטה לפתע ללא כל אות אזהרה או סימן אל נתיב נסיעתו של נהג האוטובוס ופגע בו.

כלפי נהג הרכב, נטען כי מאחר והוא כבר פוצה בבית המשפט לתביעות קטנות, לרבות על הנזקים נשוא תיק זה, ומאחר והתובעת שילמה לו את נזקיו, הרי שעליו לשלם לאגד כל סכום שתחויב בו.

נהג הרכב טוען מצדו, כי הוא לא פוצה בבית המשפט לתביעות קטנות על מלוא הנזקים הנתבעים על-ידי התובעת. לטענתו, הוא קיבל מאגד ומהתובעת גם יחד, סך של 3,810 ₪, שהם כביכול פחות משווי נזקיו בפועל בסך של 4,040 ₪.

דיון והכרעה:

השאלה העיקרית הנדרשת להכרעה בהליך זה הינה, האם פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות יוצר מעשה בית דין מסוג השתק עילה, ביחס לתביעה שבפניי.

על-פי כלל השתק העילה, כאשר תביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך, אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, כאשר זו מבוססת על עילה זהה (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, כב(2) 561, בעמ' 584). כלל זה מעוגן הן בשיקול של הפעלה יעילה של מערכת המשפט ומניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט, והן בשיקול של צדק, לפיו אין להטריד בעל דין על-ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק (ע"א 5610/93 זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד נא(1) 68).

לצורך החלתו של כלל זה, אין הבדל בין פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים לבין פסק דין סופי המבוסס על הכרעה עניינית בהתדיינות שהתקיימה בין הצדדים (ד"ר נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א, 1991), בעמ' 330).

אוסיף, כי בפסיקה התגבשה עמדה הגורסת שהכרעתו של בית המשפט לתביעות קטנות זהה להכרעת כל בית משפט מבחינת יכולתה להקים מעשה בית דין, ודאי בין אותם צדדים (ראה: ע"א 1958/06 שמעון סוויסה נ' חב' צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ (2002)).

בענייננו, פיצתה התובעת את מבוטחה, נהג הרכב, בגין הנזקים שנגרמו לרכב עקב התאונה (בניכוי השתתפות עצמית וכינון). לאחר מכן, הגיש נהג הרכב תביעה כנגד אגד לתשלום נזקיו בבית המשפט לתביעות קטנות. בחינת כתב התביעה הקטנה מעלה, כי הוא כולל את הנזק שנגרם לרכב, בסך 2,310 ₪, וכן הפסד יום עבודה בסך של 1,200 ₪, ופיצויים בגין עוגמת נפש בסך 500 ₪.

היינו, נהג הרכב תבע את סכום הנזק ששילמה לו התובעת על-פי הפוליסה, וכן נזקים נוספים שלכאורה אינם מכוסים בפוליסה.

בדיון שהתקיים ביום 21.4.2004 בבית המשפט לתביעות קטנות, לאחר שמיעת עדויות הנהגים המעורבים בתאונה, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט (כב' השופטת ח. פלינר) והודיעו כך: